כלכלת שווייץ מצליחה לשגשג בזכות שיטת הממשל הייחודית, הכלכלה הליברלית ומערכת החינוך המצליחה שלה • אך בו בזמן היא גם זקוקה ללמוד מהישראלים איך לקחת סיכונים וליזום בעולם העסקי.
לישראל ולשווייץ יש הרבה דברים משותפים. האוכלוסיות שלהן בערך באותו הגודל, הצלחתן הכלכלית מבוססת על ”כוח המוח“ ולא על משאבי טבע, והן שתיים מהאומות החדשניות ביותר בעולם. כך שאין פלא שהיחסים המדעיים והמסחריים בין אומת הסטארט–אפ והמדינה החדשנית מספר אחת משגשגים.
שווייץ היא הספקית השנייה (אחרי ארה“ב) בחשיבותה של טובין ושירותים לישראל, בכ–8 מיליארד דולר ב–.2018 היצוא הישראלי לשווייץ קטן יותר (1.35 מיליארד). הנתונים הרשמיים צנועים יותר: היצוא לישראל 2 – מיליארד דולר; היבוא מישראל: 739 מיליון.
אולם ההתפתחות הבולטת בשבע השנים האחרונות היא הצמיחה האקספוננציאלית (גידול מהיר, בחזקה) ביצוא שירותים מישראל לשווייץ, מ 50 מיליון דולר ב 2012 ל- 459 מיליון דולר אשתקד. עלייה של פי עשרה, והכפלת היצוא של שירותים מ 408 מיליון דולר ל 937 מיליון. כלומר, הפוטנציאל לשיתוף הפעולה בין שתי "מעבדות הייטק" מתבסס על הכלכלה הדיגיטלית.
שווייץ היא אומת תעשייה עם חברות ענק בתחומי הפארמה, מכונות, מתכת, מזון, ושעונים. שווייץ משקיעה הון במו"פ (3.2% מהתמ“ג שלה, 14 מיליארד דולר, לעומת11 מיליארד בישראל 4.2%). הפריון מהגבוהים בעולם וזה המתכון לשימור היתרון התחרותי.
בנוסף, לשווייץ מדיניות ליברלית ביותר. היא משולבת בשוק האירופי, ונהנית מהסכמי סחר חופשי עם מדינות רבות, בכללן ישראל וגם סין. המדינה האלפינית הזו הייתה השנייה באירופה לאחר איסלנד, שחתמה על הסכם סחר חופשי עם בייג‘ינג, ב–.2013 מאז, ניכרת צמיחה מתמדת בסחר עם סין, מה שתרם לתעשיית היצוא שלה.
נדגיש שלושה מאפיינים להסברת הצלחת המודל הכלכלי השווייצרי.
1. היציבות הפוליטית: מ–1959 שולטת בה כמעט אותה קואליציה.
.2 המערכת הפדרלית המבוזרת מאפשרת תחרות בין 26 הקנטונים, כי רוב המיסוי התאגידי והאישי נמצא בסמכותם. לדוגמה, בברן המיסוי על תאגידים הוא יותר מ–%,20 ובקנטונים צוג ונידוולד – פחות מ–%.15
.3 מערכת החינוך מבוססת על הכשרה מקצועית ומספקת לחברות כוח עבודה מיומן לפי צורכי המשק. כשני שלישים מהצעירים מצטרפים לעבודה בחברה בגיל ,16 במקום ללמוד רק באקדמיה.
היופי במודל הזה הוא שכל אחד יכול ללמוד באוניברסיטה, גם לאחר שהחל בקריירה מקצועית כשוליה. אם יש רצון ויכולת – בנאים ונגרים יכולים להפוך לאדריכלים.
המאפיינים האלה משכו תאגידים בינלאומיים רבים, והיום פועלות בשווייץ כ–25,000 חברות בינלאומיות, ביניהן כנראה הריכוז הגדול של חברות שמדורגות ב“רשימת ה–“500 של מגזין ”פורצ‘ן“.
קבוצת נסטלה, שלה נוכחות משמעותית בישראל, היא החברה השווייצרית הגדולה ביותר מבחינת כמות העובדים שהיא מעסיקה (320,000 עובדים בעולם). גלנקור מובילה במחזור השנתי (יותר מ–200 מיליארד דולר). ABB, נוברטיס ורוש, הן החברות המפורסמות בעשירייה הפותחת. כולן פעילות בישראל.
לפני שנתיים, הבנו שזירת הסטארטאפ בישראל לא מודעת מספיק לפוטנציאל שיש בשווייץ. שאלנו ”למה לעשות אקזיט בקליפורניה כאשר שווייץ הקרובה בהרבה יכולה לפתוח את דלתות העולם“?
פתחנו בתוכנית דינמית, שנועדה להכיר לחברות הישראליות את ה“אקוסיסטם“ של שווייץ. במרץ 2020 נשיק את ה- Lean Launchpad ישראל–שווייץ. אנחנו מזמינים סטארט–אפים ישראליים ושווייצריים לעבוד יחד בחלל משותף, בשווייץ ובישראל.
המטרה היא – הפריה הדדית, שמצד אחד תוביל את החברות החדשניות של ישראל לפתח את מוצריהן, ולראות בשווייץ בסיס מעולה לפריצה לעולם. ועם זאת, נשמח להזריק קצת נועזות ישראלית להרגלים השווייצריים.
השוויצרים יותר מודעים–לסיכון מאשר לוקחי סיכונים. בשווייץ קשה להתאושש מפשיטת רגל, בעוד הון סיכון ישראלי מחפש אנשים שלמדו מהטעויות שלהם.
חשוב וצריך לקדם השקעות הון סיכון בשווייץ. 1.24 מיליארד דולר שהושקעו בסטארט–אפים שווייצריים ב–,2018 מחווירים לעומת ישראל שבה הושקעו 6 מיליארד.
יש שיטענו שהחדשנות בשווייץ מתרחשת במאות אלפי העסקים הקטנים והבינוניים, באותה מידה כמו בתאגידים הגדולים. כמו כן, הודות למנטליות הזהירה של השווייצרים, הרבה יותר חברות סטארט–אפ שורדות, והופכות רווחיות. ייתכן. אבל בעולם שבו סטארט–אפים הם כמו סירות מרוץ, שמראות את הדרך לנושאות מטוסים, אנחנו זקוקים להרבה יותר סירות מרוץ מאלה שיש לנו היום. ואת זאת נוכל ללמוד מישראל.
*הכותב הוא שגריר שווייץ בישראל ז'אן דניאל רוך
